זכויות שימוש בסרטוני UGC: אורגני, ממומן, ולכמה זמן

יוצר מוסר סרטון תמורת 600 ₪. חצי שנה אחר כך הסרטון רץ כמודעה בפייסבוק, על תקציב של 20 אלף ₪, עם הפנים שלו. זה חוקי לגמרי אם לא סוכם אחרת, וזה גם הרגע שבו רוב היוצרים מבינים שהם מכרו את הדבר הלא נכון.

ההפרדה שצריך להכיר: אתם לא מוכרים סרטון. אתם מוכרים רישיון. מה שנקנה זה לא הקובץ, אלא הזכות לפרסם אותו, במקום מסוים, לזמן מסוים.

הפוסט הזה הוא הסבר מסחרי ולא ייעוץ משפטי. לחוזה עם מותג גדול תיקחו עורך דין.

שלוש רמות שימוש, ולמה הן לא אותו דבר

אורגני. העסק מעלה את הסרטון לעמוד שלו בלי כסף מאחוריו. חשיפה מוגבלת לקהל שכבר עוקב.

ממומן. אותו סרטון הופך למודעה עם תקציב מאחוריו. עכשיו הוא יכול להגיע למאות אלפי אנשים, ולרוץ שוב ושוב.

וייטליסטינג או Spark Ads. העסק מריץ מודעה מהחשבון של היוצר, כלומר הזהות שלו היא זו שמפרסמת. זה גם הכי יעיל וגם הכי חודרני, כי זו גישה ברמת החשבון.

לפי הסקירה של influencermarketinghub על הפרדת חבילות שימוש, ההיגיון הוא: אורגני זה ״לפרסם״, רישוי זה ״לעשות שימוש חוזר״, ווייטליסטינג זה ״לפרסם מהזהות של היוצר״. שלושה מוצרים, שלושה מחירים.

מה מקובל לגבות בחו״ל

המספרים הבאים הם מדריכי תעשייה אמריקאיים, לא מחקר, ולא מחירון ישראלי:

• מדריך ה-UGC של Billo ומדריך התמחור של Influee מציבים סרטון UGC בודד בטווח של 150-300 דולר לרוב היוצרים
• influencermarketinghub מדבר על שימוש אורגני בתוספת של 10-20 אחוז מהתעריף הבסיסי לחלון של 3-12 חודשים
• שימוש בממומן: תוספת של 25-50 אחוז לחלון של 30-90 יום. מקורות אחרים נוקבים ב-15-20 אחוז לכל 30 יום
• וייטליסטינג: תוספת של 30-100 אחוז, לחלון קצר יותר

הכלל שחוזר בכל המקורות האלה: לא נותנים שימוש בממומן ללא הגבלת זמן. אורגני יכול להיות לצמיתות. ממומן חייב חלון.

התרגום לשוק הישראלי

בישראל, טווחי הבסיס שאנחנו רואים נמוכים יותר מהאמריקאים, ורוב העסקאות הקטנות לא כוללות בכלל סעיף זכויות. ההמלצה המעשית ליוצר ישראלי:

• בסיס = הסרטון + שימוש אורגני בעמוד של הלקוח, ללא הגבלת זמן
• ממומן ל-3 חודשים = תוספת של שליש מהבסיס
• ממומן ל-12 חודשים = תוספת של מחצית עד מלוא הבסיס
• וייטליסטינג = מתומחר בנפרד, ולא לפני שיצאה עסקה אחת מוצלחת ביניכם

הטווחים האלה הם מה שאנחנו רואים בשוק ובהתאמה למקורות שלמעלה, לא נתון מחקרי.

שלוש השורות שחייבות להיות בהסכם

שימוש: הרישיון כולל פרסום אורגני בערוצים של המזמין. שימוש בקידום ממומן מותנה בתוספת ובאישור מראש. תקופה: רישיון ממומן לתקופה של ___ חודשים מיום המסירה. לאחריה נדרש חידוש. טריטוריה ובלעדיות: הרישיון אינו כולל בלעדיות בענף. שימוש בסרטון מחוץ לפלטפורמות שסוכמו (שילוט, טלוויזיה, אתר) טעון הסכמה נפרדת.

ותוסיפו שורה רביעית שמגנה עליכם: הזכות להציג את העבודה בתיק העבודות שלכם. לקוח שדורש שקט מוחלט משלם על זה בנפרד.

מצד העסק, ההיגיון הפוך ולא פחות חשוב

אם אתם העסק, אל תיקחו סרטון בלי לוודא שיש לכם זכות ממומן. אין דבר מתסכל יותר מלמצוא קריאייטיב מנצח ואז לגלות שאסור לדחוף אותו. עדיף לשלם תוספת של 200 ₪ מראש מאשר לנהל מו״מ מחדש כשהמודעה כבר רצה.

וההערה נגד האינטרס שלנו: לעסק קטן שלא מריץ בכלל תקציב ממומן, אין שום סיבה לשלם על זכויות ממומן. אל תקנו חבילה שלא תשתמשו בה.

ומה עם המוזיקה

זה החור הגדול שאף אחד לא מכסה. שיר טרנד מספריית אינסטגרם מותר לשימוש אורגני, אבל לא במודעה ממומנת. סרטון מעולה שהופך למודעה עם סאונד מהספרייה האישית עלול להיפסל או להיחסם. מסרו ללקוח גם גרסה בלי מוזיקה, או עם טראק מרישיון מסחרי. זו תוספת של דקה בעריכה שמצילה קמפיין.

מי שרוצה לראות איך זה נראה בבריף עצמו, כתבנו תבנית בריף לסרטון UGC, ומי שמחפש יוצר שכבר עובד ככה יכול לחפש כאן.

מקורות: influencermarketinghub, Organic vs Paid Usage Rights · Selene the Lawyer, UGC Usage Rights