קולקציה חדשה נכנסת לחנות: לוח זמנים של שבועיים לתוכן

חנות בגדים בצפון תל אביב צילמה קולקציית סתיו ביום שהיא הגיעה. הסרטון עלה בערב, קיבל 4,000 צפיות, ומכר יפה — שבוע אחרי שחצי מהמידות הפופולריות כבר לא היו במלאי.

תוכן לקולקציה הוא לא תיעוד. הוא הכנה. הלוח הזה מתחיל 14 יום לפני שהבגד תלוי על הקולב.

יום 14 עד 10: הקרטונים

מצלמים את מה שעוד לא ראו. פתיחת קרטון, בד ביד, תווית, גיהוץ. סרטון פתיחת משלוח בחנות אופנה עושה בממוצע פי 2–3 צפיות מסרטון של הבגד המוכן, כי הוא היחיד שהקהל לא יכול לראות בשום מקום אחר.

שלושה סרטונים קצרים מספיקים. אחד ביום.

יום 9 עד 5: הרמזים

חלק מבגד, לא בגד. שרוול, כפתור, צבע. בלי לומר מתי בדיוק מגיע.

זה גם השלב שבו שווה להוציא את הצילום מהחנות. בגד על אדם ברחוב מוכר טוב יותר מבגד על בובה — וזה בדיוק החלק שאי אפשר לעשות לבד בין לקוחה ללקוחה.

יום 4 עד 1: המידות והמחיר

השאלות שנשאלות בתגובות לכל פוסט אופנה הן תמיד אותן שתיים: כמה זה עולה ואיך זה יושב על מישהי בגובה שלי. עונים עליהן לפני ההשקה, בסרטון נפרד.

חנות שמפרסמת מחיר בסרטון מקבלת פחות תגובות ויותר כניסות לחנות. תגובות זה לא המדד.

היום עצמו

סטוריז חי, לא רילס מעובד. הרילס כבר מוכן משבוע שעבר.

מה זה עולה

יום צילום בחנות עם דוגמנית: 1,500–3,000 ₪, ומייצר 15–20 פריטי תוכן. בלי דוגמנית, עם עובדת החנות: 900–1,800 ₪.

חנות שמעלה קולקציה כל שישה שבועות תוציא בערך 12,000–20,000 ₪ בשנה על תוכן. אם קולקציה שווה 80,000 ₪ במכירות, זה נתח מהמרווח שאי אפשר להתעלם ממנו — ולכן שווה למדוד ולא רק להרגיש.

מתי לא שווה

לדרופ של חמישה פריטים אל תזמינו יוצר. תצלמו בטלפון ליד החלון הכי גדול בחנות, בשעה 10 בבוקר, ותשקיעו את הכסף בקולקציה הבאה. יום צילום מלא מצדיק את עצמו מ-12 פריטים ומעלה.

הדבר האחד שכולם שוכחים

לצלם את הרחוב מול החנות. אנשים שרואים איפה זה ממש נמצא נכנסים; אנשים שראו רק בגד על רקע לבן מזמינים אונליין ממישהו אחר.

בפידלו יש יוצרים שעובדים עם קמעונאות אופנה, ואפשר לראות בתיק שלהם אם הם יודעים לצלם בגד בתנועה — וזו כמעט כל העבודה כאן.