ארבעים סטוריז וחמישה רילסים: מה עושים איתם אחרי האירוע
התוכן מהאירוע מגיע ביום שאחרי, וברוב המקרים נשאר בטלפון. לוח זמנים של שבועיים, מה מפרסמים מתי, ואיך שומרים על הקבצים לפי כלל 3-2-1.

היוצר שלח קישור. יש שם 40 סטוריז, 5 רילסים ו-120 תמונות. עברו שלושה ימים ופרסמתם רילס אחד. עוד שבועיים אף אחד כבר לא יפתח את התיקייה.
זה הפער הכי גדול בין מה שמשלמים עליו לבין מה שמקבלים ממנו, והוא לא נובע מעצלנות. הוא נובע מזה שאין לוח זמנים. אז הנה אחד.
היום שאחרי: שלוש פעולות, 20 דקות
1. גיבוי לפני הכל. הכלל שצלמי חתונות עובדים לפיו נקרא 3-2-1: שלושה עותקים של הקבצים, על שני סוגי מדיה שונים, כשעותק אחד נמצא מחוץ לבית. את המונח טבע פיטר קרוג בספרו על ניהול נכסים דיגיטליים לצלמים, וזה בדיוק המקרה שבו הוא נכתב: חומר שאי אפשר לצלם שוב. בפועל: הענן של היוצר, הטלפון שלכם, וכונן חיצוני או ענן שני.
2. שמרו את הסטוריז להיילייט. גם אם לא תפרסמו כלום, ההיילייט מהאירוע הוא הדבר שאנשים ייכנסו אליו בחודשים הבאים.
3. בחרו סרטון אחד לפרסום היום. לא הכי טוב, הכי מהיר. אנרגיית האירוע נמשכת בערך 72 שעות, ואחריה הקהל כבר במקום אחר.
לוח פרסום של שבועיים
| מתי | מה מפרסמים | למה |
|---|---|---|
| יום 1 | סטורי אחד עם "תודה" ושלושה קליפים | האורחים עדיין בתוך העניין |
| יום 2 | הרילס החזק ביותר, בפיד | שיא תשומת הלב |
| יום 4 | קרוסלת תמונות, 6 עד 8 תמונות | פורמט אחר, קהל אחר |
| יום 7 | רילס שני, זווית אחרת (הכנות, מאחורי הקלעים) | חוזרים לפיד בלי לחזור על עצמכם |
| יום 10 | סטורי עם שאלה לאורחים ("מה הרגע שהכי זכור לכם") | תגובות בהודעות |
| יום 14 | רילס שלישי, הרגשי | הפרידה מהאירוע |
ומה עם שני הרילסים שנשארו. שמרו אותם. יום השנה, ברכה ליוצר או לספק, פוסט "שנה עברה". תוכן אירוע הוא נכס לטווח ארוך, לא פיצוץ של שבוע.
למה לפזר ולא לפרסם הכל ביום אחד
לפי מדריך האלגוריתם של אינסטגרם ב-Hootsuite (עדכון יולי 2026), רילס מדורג בעיקר לפי זמן צפייה, צפיות חוזרות, שיתופים ומהירות המעורבות המוקדמת. שלושה רילסים באותו ערב מתחרים זה בזה על אותו קהל בדיוק בשעות הראשונות, שהן השעות שקובעות. הפרדה של יומיים עד שלושה נותנת לכל אחד את החלון שלו.
באותו מדריך מצוין שמוסרי הזכיר בפומבי את sends per reach, כלומר שיתופים בהודעות ביחס לחשיפה, כאחד הסיגנלים החשובים. בתוכן אירועים זה הסיגנל הכי טבעי שיש: אנשים שולחים לאמא, לאחות, לחברה שהייתה. כדאי לעודד את זה במפורש, "שלחו את זה למי שהיה איתכם שם".
שלושה שימושים שאף אחד לא עושה
1. פוסט תודה לספקים, עם תיוג. לא נימוס בלבד. הספקים משתפים בחזרה, וזה קהל חדש לגמרי. עובד גם בכיוון ההפוך: אם אתם עסק שהפיק אירוע, זה התוכן שמביא לכם את האירוע הבא.
2. הפרדת אודיו. ברכה של סבא, משפט של החתן, צחוק של חברה. אודיו נקי מעל תמונת סטילס הוא אחד הפורמטים שהכי מזיזים אנשים, וכמעט אף אחד לא מייצר אותו.
3. גרסה אנכית קצרה לוואטסאפ. 15 שניות, מתחת ל-16 מגה, כך שאפשר לשלוח בקבוצה המשפחתית בלי דחיסה שהורסת. בישראל זו הפצה אמיתית, לא נחמדות.
אם אתם העסק ולא בעלי האירוע
התוכן מהאירוע שווה לכם פי כמה בתור הוכחה מאשר בתור זיכרון. שלוש שאלות שמייצרות פוסטים:
- מה היה הרגע שהלקוח לא ציפה לו
- מה כמעט השתבש ואיך פתרתם
- כמה זמן לקח להקים, בשקף אחד של לפני ואחרי
זה גם החומר שממיר הכי טוב אצל יוצרי תוכן לעסקים, כי הוא מוכיח יכולת ביצוע ולא מתאר אותה.
ההערה שלא עוזרת לנו
לא תמיד שווה להזמין 40 סטוריז. אם אין לכם קהל שצופה, או שהאירוע פרטי לגמרי, חבילה של 5 רילסים ו-30 תמונות תשרת אתכם באותה מידה במחיר נמוך יותר. כשאתם מבקשים הצעה, שווה לבקש פחות תוצרים ויותר עריכה, כלומר פחות כמות ויותר ליטוש. ההבדל בחוויה גדול.
מי שכן רוצה כמות, כדאי לוודא שהחבילה כוללת גם גרסאות מרובעות ואופקיות, אחרת חצי מהחומר לא ישמש באתר או במצגת. את זה כותבים בסעיף התוצרים בחוזה, כאן יש שלד מוכן, ועל התמחור לאירועים כתבנו במדריך המחירים לחתונה.
מקורות: מדריך האלגוריתם של אינסטגרם ב-Hootsuite, הסבר על כלל הגיבוי 3-2-1 ומקורו אצל פיטר קרוג, SentinelOne.
